חודש ללא סבון

כאשר ביצעתי את ניסוי 30 יום הראשון שלי בדצמבר 2012, לא באמת ידעתי שהוא יהפוך לאחד מיני רבים. זו היתה תחילתה של תגובת שרשרת שראשיתה בהחלטה פשוטה לא לקחת משהו כמובן מאליו, ולנסות אותו בעצמי.


סבוריאה


לקחתי את זה כמובן מאליו שרופא העור יבחן בזהירות את מצבי ובסופו של ניתוח מעמיק יציג בפניי את הפיתרון האופטימלי. במקום זה הוא קרא את השורות הראשונות של טופס ההפניה, משך את פניי אליו ונתן מבט. "כן," הוא נאנח והתחיל כבר לתקתק במחשב. "יש לך סבוריאה. אתה הולך לסבול מזה עוד הרבה שנים."
אחרי שהתגייסתי המצב המדובר הזה החמיר  - עור הפנים שלי התחיל להתייבש ולהתפורר לעיתים תכופות. כל זה בנוסף לקשקשים האלמותיים.  במילים אלו התבשר לי ששום דבר מזה לא הולך להיעלם בקרוב.
אבל לכל מקרה: הוא הוציא לי מרשם למשחת פנים ושמפו כתום בריח דלעת לשיער. זה עזר, כמו בערך כל דבר שניסיתי: שיפורים רגעיים גרמו לי להתלהב, אך המצב לאורך זמן תמיד התמצע לכך שדבר לא השתנה. למדתי לא לפתח ציפיות.


מקלות אוזניים


"מה זאת אומרת? "אמר חבר שלי בבלבול, "כולם מנקים את האוזניים עם מקלות אוזניים."
הייתי חייב להגיד לו שעד כמה שידוע לי – רוב האנשים לא משתמשים בהם. בנוסף, שמעתי מספר פעמים שרופאים ממליצים להימנע משימוש בהם כי הם מזיקים לאוזניים.
זו הפעם הראשונה שהאפשרות הזו בכלל עברה במוחו. הרי נוצר לכלוך באוזניים, חלקו עמוק מדי לניקוי עם אצבע... חברות מייצרות מקלות לניקוי אוזניים... הוא ומשפחתו תמיד השתמשו בהם... מה הוא מפספס פה??  ברגע אחד, מה שהיה משוכנע בו כל חייו השתנה.

לי יש מנהגי היגיינה מיוחדים משל עצמי. לדוגמה: אני כמעט אף פעם לא קוצץ את ציפורני הרגליים. הם גדלים ונשברים לבדם אם הם גדולים מדי, זה לא כואב או מפריע לי בשום צורה (ולא, זה לא גורם לציפורן חודרנית), ואין לי אף חלק אחד במוח שדואג לגבי זה.
אבל הרעיון של מקלחות ללא שימוש בסבון... הרגשתי כלפי זה אותה תחושה מבלבלת ומפתיעה שחבר שלי היה צריך להתמודד איתה. כל מה שחונכתי אליו מבחינת היגיינה ומקלחות נבנה על הצורך והתלות בסבון ושמפו.  הרי מצטבר עלינו לכלוך וחיידקים... מים לא יכולים למוסס לכלוך שומני... הלכלוך גורם לסירחון וחולי... חברות מייצרות סבון... כולם משתמשים בהם... מה אני מפספס פה??

רק אחרי שקראתי תיעודים אישיים של אנשים שהפסיקו להתקלח עם סבון ולעולם לא חזרו אחורה, התחלתי לשקול את זה כמשהו רציני.  נתקלתי בתיעודים שמספרים על ריח טוב, עור ושיער נעימים יותר והיעלמותם של קשקשים.
הרציונל נמצא היכן שהוא בין היגיון אבולוציוני (שמדוע אנחנו כחיות נצטרך סבון?) לבין רתיעה מודרנית מחומרים מלאכותיים (שמדוע נצטרך למרוח על עצמנו כימיקלים כל יום?).
לא ידעתי מה דעתי לגבי הרציונל, ולקחתי בספקנות את ההבטחות לתוצאות מדהימות – אבל כן ידעתי שזהו, אני לא לוקח יותר דברים כמובנים מאליהם.


התחלת הניסוי


החוקים היו כאלה: אני אתקלח כל יום, אך לא אשתמש בסבון, שמפו או תחליפים כלשהם – מים בלבד. לעומת זאת, אני אשטוף ידיים בסבון לאחר שירותים, ואשתמש בדאודורנט ללא ריח חזק. שני הסעיפים האלה אמורים לשמור על היגיינה של כפות הידיים שלי ולנטרל ריח של זיעה, ולבודד את ההשפעה של הסבון במקלחת היומית.

בהתחלה לא סיפרתי לאף אחד, כי זה הרגיש לי קצת מפדח. פחדתי מהתגובה. ידעתי שגם אם אנשים ישבו לידי כמה שעות בלי להריח דבר, התגובה הראשונה אם אספר להם תהיה להתרחק ממני באותו הרגע במן בדיחה-חצי-רצינית.
בכיתה ב' ילדה בכיתתי הודתה שהיא לא מתקלחת כל יום, וכל הילדים מסביב לשולחן התחילו להתרחק ממנה בגועל אל הקצה השני. לא אמרתי כלום אבל בפנים כעסתי עליהם. כי ידעתי שגם אני לא מתקלח כל יום, והיום אני יודע שילדים רבים לא. הרתיעה שלהם היתה אוטומטית, ותלושה מהמציאות. כל ילד הגיב את "תגובת הקהל" שלו, התגובה שהוא מצפה שתהיה לכולם כקבוצה. זו הדרך של כל ילד לנדות את הילדה ולוודא שהוא שומר לעצמו במהרה מקום בחבורה המקובלת של "מתקלחים כל יום", כי זה, הם למדו מהוריהם, מה שצריך לעשות.

עבר יום לתוך הניסוי והקשקשים שלי נעלמו.
זה היה קסם מופלא שלא הבנתי איך הוא הגיוני, ואם אני באמת יכול לייחס אותו להפסקה החד-יומית מסבון. שקלתי את האפשרות שהבעיה היתה נעוצה בהשפעה שלילית של השמפו הספציפי שבו השתמשתי בחודש האחרון, אבל הקשקשים נמצאים איתי מהרבה לפני.
וזה לא היה היתרון היחיד. המקלחות הפכו למשהו הרבה יותר מהנה. היכולת לצאת מהחדר בצבא כשאיתי מגבת בלבד  היתה בעלת אפקט משחרר. המינימליזם בזה קרץ לי מאוד.
הרגשתי שבזה הרגע פישטתי את החיים שלי בדרגה נוספת.  דבר שהוא די נדיר, כי הם נוטים רק להסתבך. אני לא צריך לקנות יותר סבון ושמפו, אני לא צריך לדאוג שייגמר לי, אני לא צריך לסחוב תיק רחצה למקלחת בצבא, אני לא צריך לדאוג לסבון בטיולים ואם אי פעם אכנס לכלא, לא אצטרך לדאוג שאפיל אותו.
השיער שלי הרגיש הרבה יותר מגניב ונעים, הוא נראה יותר מבריק והיה יותר צייתני.
אני לא רוצה להציג מקלחת בתור משהו מסובך, אבל היתה פשטות עדינה בזה שלא הייתי צריך להתעסק ברוטינה כלשהי של סיבון, חפיפת שיער ושטיפה.  פשוט נכנסתי מתחת למים ועברתי עם האצבעות בשיער ועל כל חלק בגוף. לעומת זאת, אני חייב להודות שמשהו הרגיש חסר. עם סבון הרגשתי שאני מסתבן, ללא סבון הרגשתי שאני רק מלטף את עצמי בקטע אינטימי-מוזר.


המרחרח הרשמי


אמירן הוא איש תוכנה ששירת איתי בצבא. הוא מסוג האנשים שמציירים קומיקס על חרבון הבוקר שהיה להם ומפיצים לכולם במייל. מסוג האנשים שאוהבים לחבק ולהרים וללטף אנשים שקטנים מהם פיזית. מסוג האנשים שלקחו כמה פעמים התערבות שהם יפסיקו להיות גסים לשבוע ונכשלו כל פעם בעשר הדקות הראשונות.  הוא מסוג האנשים שיגידו לך הכי ישיר בעולם "וואי איזה פלוץ תקעתי לך עכשיו במשרד" (לא שנכשלת להבחין לבד).
כן, אני אוהב את אמירן.  ידעתי שהוא יהיה האיש המושלם לתפקיד. הרי לא ייתכן שאני אבדוק במשך 30 יום השפעות של מקלחת ללא סבון, ולא אבדוק על ידי גורם חיצוני את הריח שלי. הוא הולך להיות המרחרח הרשמי שלי.
הוא נבחר לא רק כי הוא יסכים לעשות את זה בלי שאלות (ואכן הוא הסכים, כולל התנאי שלא אגלה לו במשך כל הניסוי לאיזו מטרה הוא עושה זאת), ולא רק כי יש לו ניסיון בזה (הוא אמר שקצת מוזר לו שאני מבקש, כי בדרך כלל הוא מרחרח אנשים ללא רשות), אלא כי הוא יגיד לי את כל האמת בפנים.

היה זה שבוע אחד לתוך הניסוי כשיצאנו שנינו למרפסת הקטנה בקומה. גם זה היה אינטימי-מוזר.
אמרתי לו: "קדימה, תרחרח אותי".
"לא, זה מוזר כשאתה מסתכל עליי," הוא אמר, "תסתובב."
הסתובבתי עם הגב אליו. הוא קילף באיטיות את צווארון החולצה שלי אחורה. הייתי אומר שהוא רחרח אותי, אבל תיאור יותר מדויק יהיה שהוא הסניף אותי.  הוא אחרי זה עבר לראש, שכלל דחיפה של האף שלו ממש לתוך השיער שלי ועוד כמה הסנפות חזקות.

הייתי כולי מתוח עבור פסק הדין.

"אין לך ריח" הוא אמר לי, משווה כנראה לעשרות האנשים המופתעים שרחרח בעבר. "זה מאוד מוזר. לאנשים תמיד יש ריח גוף כלשהו. לך פשוט אין כלום."
"וואו," תהיתי. "מה לגבי השיער?"
"לשיער שלך יש ריח מעט שומני, כאילו לא חפפו אותו כבר כמה ימים."
יותר משהתאכזבתי, הייתי מרוצה מדיוק ההבחנה.
לעומת זאת, הוא הוסיף, זה ריח שמבחינים בו רק מאוד מקרוב, וגם אז הוא לא באמת ריח רע.

במהלך החודש חזרנו על תהליך הרחרוח עוד כפעמיים –שלוש.  במן סוד פרטי, מצאנו את עצמנו במרפסת או בחדר שרתים, כנראה מעוררים תהיות עבור כל מי שראה אותנו חומקים יחדיו.
פעם הוא התגנב מאחורי והתחיל לרחרח אותי בזמן שאני עובד, כשכל המשרד מלא באנשים. 
הייתי חייב לסלק אותו, והוא הלך, מעט נעלב.
לאחר הרחרוח האחרון שלנו יחד בסוף החודש, היתה בפניו אכזבה ניכרת.


התמצעות


הניטרליות של ריח הגוף שלי לא נשארה בדיוק כמו שהיא. היא דורגה בהמשך כ"ריח בסדר גמור" או "לא ריח רע".  מדי פעם גם דילגתי על דאודורנט רק כדי להיכנס יותר לקטע.  היה נדמה לי בזמנים האלה שלא הזעתי או הרגשתי מסריח בכלל, גם כשציפיתי להרגיש אחרי פעולות מאומצות. אני משער שזה קשור יותר לכך שהיה חורף או ללחות נמוכה.

הקשקשים חזרו די מהר, בהתחלה בתצורה מאוד דקיקה, ועד אמצע הניסוי בצורה יותר משמעותית כמו שהייתי רגיל. הראש גם גירד לי מספר פעמים, למרות שלא בצורה רצינית.
השיער נהיה מעט קשיח יותר עם הזמן. הברק והכניעה הפתאומית שלו לרצונותיי כנראה פשוט היו ביטויים של שיער יותר שומני. הריח השומני, בהתאם, התחזק גם הוא. אנשים באינטרנט שביצעו את הניסוי מדווחים אכן על "תקופת מעבר": התיאוריה גורסת שהגוף מפצה על שימוש בסבון שמוריד שומנים בשומניות גבוהה מן הרגיל. כאשר לפתע מפסיקים להסתבן – לוקח לגוף שבוע-שבועיים לכייל מחדש את השומניות של העור והשיער.
אני חיכיתי שזה יעבור וישתפר חזרה, אבל זה לא קרה.
אפילו המקלחות עצמן לא נשארו כיפיות כמו בפעמים הראשונות.
אמרתי לעצמי לא לפתח ציפיות, אבל נפלתי בזה כמו תמיד.


המובן מאליו החדש


למרות החיבה שציינתי למינימליזם ופשטות, אני לא אוהב לפשט חוויות. אני לא אוהב לצאת במסקנות, כמו בדו"ח, או להתיימר שההתנסות האישית שלי אמורה להיות תקפה למישהו חוץ ממני. נושא בריאות הגוף במיוחד נתון למליוני משתנים. גם רופא העור הודה על המשפט הראשון שלא נמצאות אצלו כל התשובות, ובטח שלא הפתרונות: "יש לך סבוריאה. אתה הולך לסבול מזה עוד הרבה שנים."

אני לא מפקפק באנשים שמדווחים על שיפור מטורף. אני לא מפקפק באנשים שידווחו על הידרדרות. שני הצדדים יכולים להיות משוחדים באותה מידה לתוצאה שבה היו רוצים להאמין. אני יודע לעצמי שאני לא חייב סבון כמו ששיערתי, ולא כל בעיותיי ייפתרו מהימנעות ממנו כמו שאולי קיוויתי. המציאות נוטה להיות יותר מורכבת.

אך אולי בכל זאת – המסקנה האישית שלי פשוטה. הרי זה לא כל-כך משנה עבורי אם אני מתקלח עם סבון או בלי, אז בדיוק כמו ציפורני הרגליים, הפסקתי לדאוג לגבי זה. במשך חודשים התקלחתי לפעמים עם, לפעמים בלי... מה שיוצא. בעקבות הניסוי חבר הפסיק עם שמפו לכמה ימים וביקש ממני להריח את השיער שלו. כשאמרתי שהוא מריח בסדר גמור הוא אמר שמעכשיו יחסוך בשמפו. חברים נוספים התנסו בעצמם בתקופה ללא סבון, חלקם התמידו, חלקם לא. בנוסף, הכרתי עם הזמן מספר לא מבוטל של אנשים שלא משתמשים בסבון כבר שנים.
אני כעת שנתיים מאוחר יותר. לא השתמשתי בסבון, שמפו או דאודורנט ברצף כבר חצי שנה. ארבעה חודשים כבר אני לא משתמש במשחת שיניים.  אין לי שום בעיה לחזור להשתמש בהם אם אחווה תוצאה שלילית, או סתם אם יגיע החשק. כיום אני יכול להגיד שאני לחלוטין מופתע לקרוא מתוך רשמיי הישנים עד כמה מוזר היה לי הקונספט בתחילת הניסוי. האם הדבר שהיום הוא המובן-מאליו החדש שלי, היה באמת כל כך מוזר בעבר?? שיחות עם אנשים סביבי מזכירים לי שכן, היה לי מוזר כמו להם. וזה בסדר גמור.

לכן, אני לא אמליץ לכם דבר.
אני לא יודע מה מתאים לכם.
אבל אתם תמיד יכולים לנסות.

7 תגובות:

  1. איזה יופי של חקירה. תענוג לקרוא.
    זה מתחבר לחוויה שלי עם עצמי.
    שמחה לראות שיש עוד חוקרים ומאתגרים, בנושא הזה ובכלל.
    תודה ששיתפת.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה לך.
      אני מציע ומעודד אותך (ואחרים) לשתף גם קצת מהחוויה האישית שלך.

      מחק
  2. יוחאי7.1.2016, 21:01

    מרתק ביותר!
    אני בימים אלו מאתגר את עצמי ב"חודש ללא סוכר",
    שדווקא יותר מסבך לי את החיים מאשר מפשט אותם...
    בחיים לא שמעתי על יישום הרעיון של לא להסתבן,
    היה כיף לקרוא, רק חבל לי שלא מצאת פתרון קסם לקשקשים :)

    השבמחק
    תשובות
    1. יש אפילו קבוצות של בלי סבון בפייסבוק :)
      בהצלחה עם החודש! ללא סוכר היה החודש השני שעשיתי, ההשפעות - גם אם הן קטנות מאוד (לדוגמה, לשתות תה בלי סוכר) - עדיין חלק מחיי.
      מוזמן לשתף את החוויה שלך.

      מחק
  3. אלינור אהרון6.9.2016, 17:57

    אני בדיוק התחלתי את הניסוי הזה יש לי שיער ארוך ולכן על מרכך אני לא רוצה לוותר אבל על שמפו ויתרתי והשינוי מדהים השיער כל כך יפה אם כי קצת שומני, בנותיי (נערות) ראו את שערי ורצו גם, לגבי סבון גוף אני עדיין מתלבטת ויש פעמים שאני משתמשת ולפעמים לא. בכל אופן אהבתי את מה שכתבת התחברתי מאוד לאתגר שלך כל הכבוד אני מעריצה אנשים שלא הולכים בתלם, אהבתי את הכנות שלך, זה עושה אותך לגמרי אובייקטיבי...נתת השראה ותודה לך.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה אלינור שהגבת :) שמח לשמוע על ההתנסות שלך, נעים לדעת שהפוסט נתן חיבור והשראה.

      מחק
  4. שיתוף ממש יפה וזורם!
    רק רציתי להעיר שלא מספיק רק לא להשתמש בשמפו, צריך גם לעשות פעולות חיוביות (וטבעיות) בשביל השיער שלנו
    גירודים והתעסקות עם השיער נדמות לנו בעולם שלנו כמשהו מוזר ודוחה (כינים)וגם קשקשים מצטייר אצלנו כמשהו רע
    אבל אנחנו יודעים שהורגלנו לחשוב הרבה דברים על אוטומט
    אז גירוד זהו דבר מאוד טבעי ובמיוחד בשיער ובמיוחד בהתחלה, אז לא הייתי מציע לעשות את זה ברחוב אבל לתת לידיים שלנו להתעסק בשיער זה הדבר הטבעי ביותר, במיוחד כשיודעים שזה עוזר לו. כי הקרקפת מייצרת חומר שנקרא סבום (sebum) שיש לו את ההרגשה השומנית, ואם לא נשחרר אותו מהקרקפת לשאר השיער הוא יצטבר וירגיש לנו מאוד שומני ולא נעים כמו שתיארת. זהו בעצם החומר הטבעי שהגוף מייצר בשביל לשמור על השיערות שלנו. פרנינג זה בעצם ״מריחה״ בעזרת אצבעות הידיים של הסבום מהקרקפת על השערות, בשילוב עם מסאג׳ שמגרה את האזורים שיגיעו אליהם דם ובעזרתו חמצן ושאר הדברים אנחנו בעצם מטפחים את השיער שלנו
    כי לא מספיק רק להפסיק עם הרע אלא צריך להחזיר הרגלים של התעסקות נעימה עם השיער כדי שיחזור להיות הוא עצמו.
    קשקשים זה סהכ עור מת כמו שקורה בכל הגוף פשוט בשיער הוא נתקע. בעזרת ההתעסקות והגירודים זה גם השתפר עם הזמן:)
    כל המידע זה מהקבוצת פייסבוק
    https://m.facebook.com/groups/319024221615965?ref=share

    השבמחק

אשמח תמיד לקרוא דיעות, שאלות וכל דבר שברצונכם לשתף.
- תגובה בעזרת חשבון גוגל נותנת לכם אפשרות לקבל מייל כאשר מגיבים לכם חזרה.
- כדי להגיב כאורח, בחרו באפשרות: "שם/כתובת אתר" והזינו את שמכם. תמיד עדיף מתגובה אנונימית :)