המנוע העדין

לסירת חיי מנוע בנזין.
לרקע נהמותיו אני צולח את הים במהירות, מים שוצפים סביבי.
הוא מניע אותי כל חיי, והוא עושה את העבודה: דוחף אותי קדימה.

מנוע הבנזין הוא התוכניות שממלאות את חיי. הוא הייעוד הברור שאני מציב לעצמי. הוא המנהרה שאני נכנס אליה כדי שאתמקד קדימה ולא אפזול לצדדים. הוא המטרות שאומרות לי - לשם אתה רוצה להגיע, זה מה שאתה הולך להשיג, ואל תעז לוותר. הוא ההזדהות המוחלטת עם כל רצון, דחף ופנטזיה שעולה בי, שאותם אני חייב לממש, ולא משנה גם אם אסבול, זה אף פעם לא משתווה לסיפוק שבהצלחה. הוא המקלות בהם אני מדרבן את עצמי והגזרים שאני מנופף מולי. הוא המירוץ התחרותי שאני נכנס אליו, הזמנים שאני מקציב לעצמי ונקודות הסיום שאני מסמן על המפה, כל פעם עוד יותר רחוק. הוא הברור מאליו - שיש דברים שחייבים לעשות, שיש מסלולים שאמורים ללכת בהם. הוא השאיפה לצבור ביטחון על ידי צבירה של שליטה בעתיד. הוא לעשות הכי מהר, הכי יעיל, ולהמשיך הלאה.

היציאה לנדודים היתה בשבילי כיבוי של המנוע.
ולפתע, דממה.
הסירה עוצרת. המים שוקטים. אני כבר לא צולח את הים, אני תקוע בו. ים עד שעיניי רואות.
בלבול ופאניקה נוחתים - מה אני עושה עכשיו? איך אפשר להתקדם ללא מנוע בנזין?

עובר זמן עד שאני מסתכל מעלה, כנראה בפעם הראשונה, ורואה שלסירה שלי יש מפרש.

לאט אני מגלה שבמקום ייעוד ברור מגיעה השראה. במקום מטרה סופית מניעה סקרנות התחלתית. במקום לעקוב אחר תוכניות, אני תועה בדרכים. במקום לפנטזיות אני מקשיב לצרכים, והוודאות המגיעה משליטה מתחלפת בוודאות המגיעה מאמון. ללא המאמץ נחשפת האפשרות לשחרר, ללא המאבק מתגלת הקבלה. כשאני מקלף מן האובססיה לעתיד מתפנה מקום לעכשיו. במקום ההרגשה שחיי מלאים אילוצים, פרסים, עונשים וזמנים, אני רואה שחיי ריקים, פתוחים ואפשריים. אני לומד לעקוב אחר ההתלהבות וגם לומד לוותר. ללא בושה לרדת מההר גם מטר לפני הפסגה.

השראה היא כה עדינה שלא ניתן להקשיב לה ברעש ההישגיות. הסקרנות הרגעית נרמסת אם אני מונע מתשוקה לקו הסיום - איך אעצור לדבר עם האיש המסקרן, או להריח את הפרח המסתורי, אם אני רק רוצה לחצות את הרחוב?
רק כשסוף סוף כובה מנוע הבנזין, אני קולט כמה הוא היה רועש. ודורסני.
רק לאחר כיבוי המנוע האגרסיבי היה ניתן לגלות את המנוע העדין בחיי.

זה לא פשוט. כי איך בכלל מהגים בסירת מפרש? איך נעים ברוח? זה דורש דיוק של קשב ודממה, כדי לקלוט לאן היא נושבת ובאיזו מהירות. ומה אם לא תגיע רוח? למה שלא אמשוך בחוט, אשרוף בנזין ונגמור עם הספקות?
אחרי חיים שלמים של מסגרות בהן אמרו לי מה לעשות, איפה לעמוד, מה לרצות ומה להיות, של תכנון תוכניות, הצבת מטרות וריצה השגית, אני חושש שהידע היחיד שלי הוא בהיגוי הקל של סירת מנוע.
אבל אני לומד. בלי סוף.

וסביבי, אנשים רבים מכבים את המנוע המטרטר, וללא שום ידע על מפרשים, ללא שום ניסיון בהיגוי קשוב, נלחצים מהסירה המאיטה, מהמים הנרגעים והשקט הפתאומי, וכעומדים לטבוע בים ממהרים להפעיל את המנוע בחזרה. להמשיך לדהור קדימה עם הרעש המנחם.

9 תגובות:

  1. את הקטע הנ"ל כתבתי עבור מפגש Booksurf בנושא "נוודות" שהתרחש שבוע שעבר בדירה קהילתית של אקולוגיה עירונית בשם עץבעיר
    במקרה האירוע הסתנכרן, פחות או יותר, עם נקודת ציון - שנה מאז שיצאתי לנדודים. השילוב בין האירוע, הקטע שכתבתי ונקודת הציון הזו הרגיש לי מתאים.
    השנה האחרונה מרגישה לי כמו עשור של חוויות ולמידה ויחסים. אני חסר מילים לסכם אותה. והרי הבלוג נמצא פה כדי לשתף אתכם במסע שלי, ואפילו לא הגעתי עדיין לכתוב על חוויות מהשנה האחרונה !
    מצד אחד אני לוקח את הזמן שלי, הולך בדרך, לא ממהר קדימה. מצד שני, אני מחזיק באידיאלים: אם אני מתאר גישה כמו בטקסט הזה, אז אני רוצה לגבות אותה היטב בחוויות שהובילו לגישה הזו. יש לי תוכנית מאוד ברורה בראש של איך הבלוג אמור להתפתח, מה יהיה בכל פוסט, באיזה סדר, ואיך הרעיונות יבנו אחד על השני - ממש כמו ספר. מצד שני - זה לא ספר. לפחות לא עכשיו.
    אז הפוסט הזה לא היה חלק מהתוכנית. איתו אני מנסה לשחרר גם מזה. תועה קצת בדרך :)

    השבמחק
  2. נפלא!
    שמח שהחלטת לפרסם בסוף :)

    השבמחק
  3. וואוו מקסים. אני לא יודעת איך הבלוג שלך הגיע אלי, אבל הוא ממש תפס אותי.
    כשקראתי את הפוסט הזה, הרגשתי כאילו מישהו לקח את המחשבות שחולפות בראשי מזה זמן מה וצייר אותם באופן ממש מדויק וברור.. תודה לך

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה שאת אומרת לי ! נעים לי ממש לדעת.

      מחק
  4. אוהבת את הקטע. שמחה שפרסמת למרות ההתלבטות.
    איריס

    השבמחק
  5. הדר ליבנה29.3.2016, 0:32

    מזדהה :)
    בא לי לשתף את הקטע הזה עם מלא אנשים, מנסח יפה הרגשה והלך רוח דומה שאני חווה.

    השבמחק
  6. אנונימי6.1.2018, 15:00

    היי חן. הגעתי במקרה לבלוג שלך דרך צילום שלך ושל אחיך ואמך בהארץ. גיליתי פה בחור צעיר ומואר, לא במובן הרוחני הניואיג׳י, במובן של יכולת מופלאה לראות בבהירות את המציאות והחיים. אתה כותב בכישרונך הטבעי את מה שאנשים מחפשים, לומדים ומתרגלים במשך שנים. ( אני באה מתחום הפסיכולוגיה ולומדת בודהיזים). כולי שמחה על שהזדמן לי להגיע למילותיך, והרי אולי לא במקרה בשבת זו.אז בעצם באריכות ניסיתי להגיד בקצרה תודה!

    השבמחק

אשמח תמיד לקרוא דיעות, שאלות וכל דבר שברצונכם לשתף.
- תגובה בעזרת חשבון גוגל נותנת לכם אפשרות לקבל מייל כאשר מגיבים לכם חזרה.
- כדי להגיב כאורח, בחרו באפשרות: "שם/כתובת אתר" והזינו את שמכם. תמיד עדיף מתגובה אנונימית :)